פסק-דין בתיק תא"מ 28125-06-12

התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים לרכב שאותו ביטחה התובעת.

התובעת, באמצעות הנהגת שנהגה ברכב בזמן התאונה טוענת כי הנהגת הגיעה לצומת והתכוונה לפנות בה שמאלה. היא עצרה בצומת ולאחר שהרמזור בכיוון נסיעתה הפך ירוק החלה בנסיעה שמאלה. אז הגיע בפתאומיות רכב הנתבע, שנסע בנתיב הנסיעה הנגדי לרכב התובעת, ופגע ברכב התובעת בצידו הימני.

הנתבע, לעומת זאת, טוען כי אין להשית עליו אחריות בגין התאונה. לטענתו, הוא עצר בצומת  ולאחר שהאור בכיוון נסיעתו התחלף לאור ירוק החל בנסיעה ישר,אך נהגת התובעת הגיעה במהירות לצומת ופנתה בה שמאלה וכתוצאה מכך ארעה ההתנגשות בין שני הרכבים.

לפיכך, טוען הנתבע, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהגת מטעם התובעת ויש לדחות את התביעה נגדו.

בדיון העידו שני הנהגים. לא היו עדים נוספים. הצדדים הגישו מסמכים מתיק המשטרה והבוחן שהיה במקום (ת/1, נ/1), ואולם לא מצאתי במסמכי המשטרה כל מסמך שיכול לסייע במתן תשובה לשאלה איזו משתי הגרסאות היא הגרסה הנכונה.

מתוך מסמכי הבוחן כפי שהוגשו לא ניתן היה לראות מהי המסקנה שאליה הגיע הבוחן על פי הממצאים שאסף בשטח.

נותר לבחון אפוא את עדות הנהגים .

הנהגת מטעם התובעת טענה כי רכבו של הנתבע פגע ברכבה מצד ימין וגרר אותו אל מדרכה שהיתה בסמוך. מעבר לנתון זה לא ציינה הנהגת מטעם התובעת דבר ולא יכלה להשיב היכן בדיוק פגע הנתבע ברכבה והיכן עמד רכב הנתבע מייד לאחר התאונה.

הנתבע לעומת זאת טען כי הוא שעצר ברמזור באור אדום והחל בנסיעה רק כאשר התחלף האור לירוק. לטענתו, מייד לאחר התאונה נעצר רכבו בצומת ורכבים אחרים שהגיעו מכיוון נסיעתו, המשיכו בנסיעה ישר ( עמ' 4 שו' 27).

עדויות שני הנהגים מתיישבות היטב עם הגירסה שמסרו במשטרה ולא נמצאו סתירות מהותיות בין הגירסא שמסר כל אחד מהם במשטרה, לזו שמסר בבית המשפט.

מדובר בשתי גרסאות סותרות ולא ניתן להכריע בין שתיהן.

שני הנהגים סבורים כי החלו בנסיעה באור ירוק ועדותם הותירה רושם מהימן.

ככל הנראה מקור התאונה בכך שאחד מהנהגים טעה והחל בנסיעה כשאור ברמזור אחר היה ירוק, ולאו דווקא בכיוון נסיעתו, ואולם, לא ניתן לדעת מי מהנהגים טעה. כאמור, עדות שניהם הותירה רושם מהימן ונראה שהם שניהם החלו בנסיעה כשסברו שהאור בכיוון נסיעתם ירוק.

בנסיבות האלה, ובהעדר כל ראיה אחרת, וכאשר אף בוחן התנועה שהגיע למקום לא יכול היה להסיק מסקנה כלשהי באשר לסבירות גרסתו של מי מהצדדים, וכאשר התובעת לא הצליחה לאתר את עד הראיה שלטענתה היה במקום והוזכר על ידה הן בעדותה במשטרה והן בעדותה בפני, אין בידי לקבוע כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי דווקא גרסתה לתאונה היא ההגיונית יותר והיא זו שמתקבלת יותר על הדעת.

התוצאה היא שאני דוחה את התביעה.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום,  ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: